חוסנו הנפשי של עם ישראל – חזק אלף מונים מזה של ערביי עזה. אם חוסנם של הקיבוצניקים כבר התערער, הרי זה בא כתוצאה מן הירי הבלתי פוסק. ומן האשליות גם. האשליות המופרכות שטיפחו לעצמם, שעה שהאמינו שאם רק נצא מעזה ונחריב בתיהם של יהודים חלוצים – הכל יבוא על מקומו בשלום.

לו גם הצבא היהודי היה מפציץ בתגובה (סימטרית?) ריכוזיים אזרחיים, גם חוסנם של הערבים היה מתערער והם היו מהגרים מארצנו. דבקותם באדמה אינה גדולה מזו של היהודים, למרות אגדת ה"צומוד". האגדה הזו – כשמה כן היא: אגדה. יש לנו כל הכלים לנפץ אותה. כל שדרוש הוא להשמיע קול ברור וצלול שיגבר על קולות הבכי והנהי של חלושי דעת יהודיים.

ראשית, נזכיר לעצמנו את פירוש רש"י הראשון על התורה, על ספר בראשית. ר' שלמה יצחקי תמה מדוע מתחילה תורתנו בסיפור בריאת העולם. הרי, עניינה של התורה הוא להורות לנו הלכות. וכך הוא כותב:

בראשית – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ-הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם [שמות יב:ב], שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום - כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם [תהלים קיא:ו], שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים – הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

הסברו של רש"י נראה תמוה עוד יותר מן השאלה שהוא בא לתרץ. הוא מציע לנו להבין שהקב"ה ברא את כל הארצות, ועל כן הוא יכול למסור אותה לאשר יישר בעיניו. הבנה זו תהיה טובה שעה שנזדקק להסבר הזה במקרה שגויים יתקיפו אותנו בשאלות "מוסריות". לכן רש"י אומר "שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם" וכו'.

אז למה הסבר ההגיוני הזה תמוה? כי מה? אם יבואו אומות העולם או האומות 'המאוחדות', או אם יכתבו ב"ניו יורק טייס" או בעיתון "הארץ" שאנו גזלנים – מה אז? ננופף בפירוש רש"י על התורה והכול יבוא על מקומו בשלום? אחרי שישמעו אותנו יסירו את הכתם שביקשו להדביק בנו? הרי, הם אינם מכירים ברש"י (ולא כל שכן בתנא רבי יצחק, שאת דבריו הוא מביא). הם אפילו אינם מכירים בתורה, ואף לא בבורא עולם. אז מה יועיל למתגונן היהודי לצטט את הפירוש של רש"י?

התועלת תבוא לנו מהבנה נכונה של כוונתו. הוא נסמך על הפסוק בתהלים שמסביר שההיגד האלוהי נובע דווקא מהיותו בורא עולם: כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ – לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם.

אם נדע שזו האמת, כבר לא נהיה מוטרדים מדברי הביקורת. צריך להשלים עם העובדה כי אותה לא נצליח להדוף לעולם. תמיד יהיו מקטרגים מחוץ – וגם מבית. אך עיקר העיקרים הוא שנדע שאין בהטחת האשמות בנו שום ממש.

והוא הדין באשר למיגור האויב. מוטב שהוא יהיה מי שמוטרד, שחוסנו יהיה זה המעורער. עדיף שהוא יחפש לו מקום אחר לנוס שמה.

~ ~ ~

מוטב שיתקיימו בנו, כפי שצפוי בעידן המלכות, אלו הפסוקים המתארים כיצד מתנהלת מלחמה. וראשון בהם הברכה שברך יעקב את יהודה, אבי אבות אבותיו של המלך:

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ [בראשית מט :ח].

או שנקבל את השכר המזומן למי שהולך בחוקותיו של בורא העולם.

וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב [ויקרא כו:ח].

או אולי המעולה שבברכות, זו המזומנת לנו בְּשֶׁבֶת מלכנו על כס מלכותו:

וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו [שמואל ב' ז:א].

אז יישבו גם הקיבוצניקים מכבר עזה בשקט ובשלווה בבתיהם, כי יניח להם ה' מסביב מכל אויביהם.

במלוך עלינו מלכנו, הכל יהיה שונה!